שימי סיגי ציפורי, ואני עם 24 ק"ג פחות.
נולדתי בשנת 67', אני נשואה באושר לאפי ואמא ל-4 ילדים בגילאי 16,14,7,5. אני גננת בגן טיפולי בעלת תואר ראשון.
במשך יותר ממחצית חיי ניסיתי דיאטות שונות:אבקות וכדורים, דיקורים סיניים, דיאטה לפי סוג דם, דיאטת כרוב, דיאטת לחמניות, הצטרפתי ל- O.A, לשומרי משקל, עשיתי דיאטת חלבונים, דיאטת הפרדה והיריעה עוד ארוכה מלהכיל.
הרעיון ברור:רצון כביר לרדת במשקל. בכל דיאטה שעשיתי אכן ירדתי לפחות חמישה קילוגרם ממשקלי, אך כמו שירדתי תמיד עליתי ובריבית, כך שבכל שנה הוספתי למשקל שכבר ממילא היה גדול מהרצוי.
לפני שנתיים הייתי במשקל השיא שלי - 2 קילוגרם פחות מ- 90 (לא קשה לחשב נכון?).
בכוחותיי האחרונים הורדתי שבעה קילוגרם (כמו במרבית התנסויות העבר) ואז קרה דבר נפלא:
בחודש דצמבר 2005 פגשתי בעת בילוי עם משפחתי בכינרת את אליזבט(המזכירה של "מיריקל") ומשפחתה אשר בבוא הימים הפכה לחברה תומכת ואוהבת .הילדים התחברו ושיחקו, הבעלים דגו דגים, ואנו הנשים שוחחנו על דיאטה. הפעם בניגוד לאופיי במקום לדבר הקשבתי לאליזבט שהציעה לי לנסות ולהצטרף לקבוצת תמיכה של "מיריקל".
כאשר במהלך השיחה התברר שאין עדיין קבוצה בטבריה יצרנו קשר טלפוני עם מירי הנפלאה שלה תודה גדולה אני חייבת .עוד באותו שבוע מירי, אליזבט ואני התארגנו ונפתחה קבוצה בטבריה בהנחיה של אורלי המקסימה. תוך חודש נוצרה קבוצה יוצאת מן הכלל, עם רגישות והבנה שתרמו תרומה גדולה ורבה להצלחתי ולשינוי משמעותי בחיי.
כבר בשבועיים הראשונים הצלחתי גם לרדת וגם להנות, וכך המשכתי במשך השנה בהתמדה, בהנאה, וסוף סוף רכשתי הרגלי אכילה נכונים. לא עוד דיאטות משוגעות למיניהן, לא עוד הרעבה עצמית, התמוטטות פיזית בעקבות דיאטת כאסח, שינויים במצבי הרוח וסבל רב ממיגרנות שחזרו על עצמן. רכשתי לעצמי אורח חיים חדש, אכילה מתונה, כאשר מילת המפתח היא - התמדה.
לא עוד מבצע חד פעמי, אלא שינויי באורח חיים. למדתי מהם הגבולות שלי, למדתי לקבל החלטה ולבצע, סוף סוף למדתי לשלוט בכמויות, לחשוב מה נכנס לפה, מתי וכמה. למדתי להיות אסרטיבית ולהגיד גם לא כשהציעו לי משהו שלא התאים לי. לומר:" אינני רוצה" ולא "אינני יכולה", למדתי לא לברוח אל האוכל כדי לפרוק כעסים. לקחתי את הכוח והשליטה לידיי, והגעתי לתוצאות והנאה יחדיו, סוף סוף ללא עינויים או כמיהה ותאווה לאוכל שאסור לאכול, מאחר ובתכנית מותר הכל. בתוכנית למדתי לדעת לאכול מהכל, אבל לא את הכל, לאכול בזמן הנכון בכמות הנכונה ובמידה הנכונה.
ההצטרפות לקבוצה נתנה לי מוטיבציה לפעול לפי התוכנית, ולהתמיד. למדתי "שהרוצה להגיע לתרועת ניצחון לא יגיע בלי תרועת הרצון". הגעתי בכל שבוע לקבוצה שהרי שם אינני לבד והתחושות מקבלות לגיטימציה. המפגשים אפשרו לי לקבל כלים ולהתמודד, לא עוד ביקורת, אלא שיתוף בטכניקות וברעיונות.
הקבוצה של "מיריקל" זה הדבר הטוב שקרה לי. הזדהות עם החברים מאחר "וכולנו באותה סירה", בכל מפגש קיבלתי רעיונות ולמדתי מניסיונם של אחרים ,רעיונות שלעולם אינם נגמרים. כל החברים בקבוצה עוברים תהליך זהה ולכולנו אותו חלום, מטרה ושאיפה. הקבוצה נתנה לי תובנה ותבונה לעשות את מה שצריך לעשות, למדתי להוציא את הטוב מהמצבים הקשים ולהפיק לקחים מכל מצב, במיוחד במשברים. לא עוד האשמות אלא בירור היכן הטעות ומה ניתן לעשות כדי לתקן.
הסתכלתי על דברים במשקפיים שונות, למדתי להיות מתונה, מאוזנת ולא לראות את העולם בשחור או לבן, להבין שיש גם אפור. למדתי לחשוב חשיבה חיובית ותומכת. בשנה זו חל שינוי משמעותי בחיי, שינוי בצורה הדרגתית, ובצעדים קטנים.
בכל דיאטה יש משברים עליות, ירידות, אכזבות, אך הדבר הטוב בקבוצה הוא התמיכה והשיחות ברגעים הטובים והמוצלחים, ובמיוחד כשיש משברים כאשר "נופלים ומועדים". ברגעים הקשים כוחה של הקבוצה ותרומתה מרובים, אז מקבלים כוח, תמיכה ,עידוד ,אהבה וחיבוק חם מהחברים מהמנחה אורלי, ממירי שמתעניינת ושואלת, ומהמזכירה אליזבט כמובן.
הפנמתי שההצלחה היא מסע ולא יעד, כל עוד אנחנו על המסלול הכל אפשרי גם אם זה קשה.
בטבריה החברים לקבוצה כל כך רגישים חמים ומתעניינים כך שהפכנו למשפחה. בכל מפגש נשיקות, חיבוקים וגעגועים עם צפייה למפגש הבא. גם בחופשים ובחגים לא ויתרנו, התארגנו ונפגשנו בבית שלי ובבית של חברה נוספת כדי לקיים את הקבוצה ולא לפספס. למדתי כי "ההצלחה בחיים היא לאו דווקא עניין של כשרון אלא התרכזות והתמדה" (ס.וונרט).
עכשיו אחרי שנה, עם הלוק החדש ההרגשה פשוט עילאית.מסגנון "האוהלים הגדולים" שלבשתי ובהם ניסיתי לכסות ולהסתיר, עברתי לסגנון צעיר ושונה שמחמיא. לא עוד מדידות בלילות על מנת להכין את הבגדים ליום המחרת ושוב לשאול מה אלבש? האם זה מכסה? (מוכר לכם נכון?)
הסובבים אותי לא מפסיקים לפרגן ולהחמיא, ועם הרגשה כזו נפלאה, מצב רוח מרומם וביטחון עצמי שגדל ..: כיף לקום כל בוקר מחדש.
הבטחתי לעצמי שאם הפעם זה יצליח ,אני מתגייסת למען האנשים הגדולים שסביבי, אשר עם ניסיונות רבים כשלי אך טרם הגיעו למנוחה והנחלה. הפרסומת הטובה ביותר, היא המראה החדש שלי וסיפור הצלחתי שבעקבותיו אנשים כל הזמן מצטרפים לקבוצה ונהנים מהתוכנית הנפלאה ומההצלחה האישית שלהם. אני מרגישה שיש לי אחריות לגבי המכרים והסובבים אותי ,לעודד אותם להצטרף כדי לאפשר גם להם ליהנות ולהצליח ולהתחיל בחיים חדשים כשלי.
לאחר שרכשתי אורח חיים חדש ונפלא ,הבטחתי לעצמי שלגיל 40 אני צועדת עם המשקל הרצוי בגאון, ובגאווה על הצלחה - 24 קילוגרם. המשקל הרצוי כבר אינו פנטזיה אלא הגשמת חלום.
כיום הגעתי למשקל הרצוי ואני בשמירה, אני חברת כבוד הממשיכה לבקר בקבוצה ללא תשלום. אני מבטיחה לעצמי ובטוחה שאמשיך להתמיד ולהגיע לקבוצה, שהרי ממנה אני שואבת את הכוח להצליח, להתמיד ולשמור על המוטיבציה הגבוהה שיש לי (במשך השנה נעדרתי רק פעם אחת).
זה המקום להודות לכל החברים בקבוצה על התמיכה,הם אלו שסייעו להצלחתי. אתם פשוט מקסימים מדהימים ובהצלחה לכולכם. זוהי הזדמנות פז להודות:
למירי: את הדבר הטוב ביותר שקרה לי לאחרונה, ותודה על ההתעניינות וההקשבה.
לאליזבט המזכירה: תודה על הליווי והשיחות שאנו מנהלות מדי שבוע.
לאורלי המנחה :חן חן על התמיכה, את נפלאה .בדרכך העדינה הצלחת להוביל אותי להצלחה.
"להצליח למרות הכל - המאבק לא מסתיים לעולם עד שמנצחים בו או נוטשים אותו. אנו נכשלים ביום בו אנו מפסיקים לנסות".
"ההזדמנות רוקדת ליד אלה שנמצאים תמיד במגרש הריקודים" מאת ג’קסון בראון ג’וניור
בהצלחה לכולם
סיגי