שמי תמר הורן, בת 30 נשואה לשי, ועם 17 ק"ג פחות.
הגעתי לקבוצה בהנחיית במירי בפעם הראשונה אחרי הצבא, אז הייתי צריכה להוריד רק 9 ק"ג על מנת להגיע למשקל הרצוי, להראות "חתיכה" ולהסתובב בביקיני.
הגעתי למשקל הרצוי, קיבלתי הרבה מחמאות, והסתובבתי עם הרגשה שאנשים מסתכלים עלי ובוחנים אותי כל הזמן מה שקצת הלחיץ אותי.
בשלב זה עשיתי את הטעות והפסקתי להגיע לקבוצה, חשבתי שאת השלב הקשה כבר עברתי, יודעת את הכל ומסוגלת כבר לעמוד ברשות עצמי. אני בטוחה שרבים מהקוראים את הסיפור שלי כבר מנחשים את ההמשך, עליתי בחזרה ומשקלי העודף הוכפל.
לפני שנה חזרתי למירי שוב, היה קשה לעשות את הצעד הראשון ולהגיע שוב לקבוצת תמיכה. ההכרה שאני צריכה לעבור את התהליך המוכר, להודות בכישלון בפני עצמי, ובפני הקבוצה לומר שזה הסיבוב השלישי וחזרתי עם 17 ק"ג עודפים (הסיבוב השני היה קצר ביותר ונשברתי).
הפעם הרגשתי שאני מגיעה לתהליך מכוון אחר, בוגר יותר ועם ניסיון ולקחים שהפקתי מהכישלונות. החלטתי להתחיל להתגלגל בכוון הרצוי ולא להסתכל כל הזמן אל היעד הסופי.
ההתחלה לא הייתה קלה, ההתחייבות שלקחתי כבר בהתחלה הייתה לאכול כל 3 שעות. אחת המשימות הראשונות הייתה לרדת מצלחת פסטה גדולה ל- 3 כפות המשמשות כתוספת לארוחה. הטכניקה שבה עשיתי שימוש הייתה לתכנן את הארוחות הבאות ולקחת לעבודה כמויות מדודות ופשוט ברגע המכריע לא היה יותר. עד מהרה הגוף התרגל והצורך בכמות הגדולה של הפחמימות נעלם, עברתי גמילה.
במהלך התקופה למדתי מהחברים בקבוצה בעיקר סבלנות והרבה אמונה, התחברתי למשפט השגור בפיה של מירי "מותר לאכול הכל אבל במידה......".
בהתחלה התכנון המפורט ליווה אותי גם בצאתי לקניות. 7 תפוזים כי אני צריכה אחד לכל יום, לחם קל עבור ... וכן הלאה. במהלך הזמן רבים מהדברים אינם דורשים תכנון כה מפורט, אך בלי תכנון לא ניתן להצליח.
בקבוצה חוזרים ומדברים על "התוכנית", דיאטה זו מילה אסורה. לאט לאט נוכחתי כי "התכנית" עובדת על החברים בקבוצה ועלי, האמונה שהטיפול באוכל בעזרת אוכל היא הדרך הנכונה מאחר ומדובר בדרך חיים ולא במבצע חד פעמי תפסה גם אותי.
גם הפעם היו תקופות לא קלות, וגם אותי שמעו מתלוננת. הדיבור על הקשיים והתסכולים בקבוצה של אנשים המזדהים, עוברים תהליך דומה, נכונים להעניק עזרה מתוך ניסיונם - מעניק כוחות וכלים להתמודדות.
יש בידי כיום כלי שרכשתי לחיים, בעזרתו ובעזרת ההישגים שבשום אופן אינני מוכנה לוותר עליהם (רכישת בגדים נחשקים בכיף, הליכה בביקיני,....) אני מתכננת להתמיד כל החיים.
אני ממשיכה להגיע לקבוצה וממשיכה להיעזר ולעזור, היום (לאחר שנישאתי לשי) יש בי את המוטיבציה להראות בהיריון כמו אלו שמאחורה לא רואים זאת עליהן (אתם רואים אני לא מפסיקה לתכנן).
בהצלחה לכולם
תמר